'Halah
Daf 3a
הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה כוֹרֵךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הִלֵּל הַזָּקֵן וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן כָּרַךְ מַצָּה וּמָרוֹר. כָּאן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ כָּאן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִיסּוּרִים מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה כָּךְ אֵין הַמִּצְוֹת מְבַטְּלוֹת זוֹ 3a אֶת זוֹ.
Traduction
Hillel l’ancien réunissait (12)Pessahim 115a., pour les manger ensemble, l’agneau pascal avec le pain azyme et l’herbe amère (se conformant au verset de l’Exode, (Ex 12, 8). R. Yohanan dit que les compagnons d’études de Hillel ne partagent pas son avis (car, par cette triture dans la bouche, le tout est mêlé et annulé au point de vue de l’accomplissement des préceptes). Mais, est-ce que R. Yohanan ne mêlait pas aussi l’azyme et l’amer? L’observation des compagnons ne porte que sur la consommation faite au temps de l’existence du Temple; mais, depuis sa destruction, l’azyme seul est également obligatoire (et le reste n’étant dû que par ordre rabbinique ne peut pas annuler l’autre). On peut admettre aussi que l’avis de R. Yohanan est même applicable au temps de l’existence du Temple; seulement Hillel parlait de réunir trois objets, auquel cas les deux peuvent annuler le 3e; tandis que R. Yohanan parle de deux qui s’équilibrent mutuellement. Aussi, R. Yossé dit au nom de R. Eliézer: de même que les objets interdits ne s’annulent pas réciproquement à valeur égale, il en est de même des préceptes à accomplir.
Pnei Moshe non traduit
הלל הזקן היה כורך שלשתן כאחת. פסח מצה ומרור ואוכלן ביחד:
חלוקין. הן חביריו על הלל הזקן דסבירא ליה שהן מבטלות זה את זה:
והא ר' יוחנן. בעצמו היה נוהג כך שכרך מצה ומרור ואוכלן:
כאן בשעת המקדש. חלוקין הן על הלל לפי ששלשתן מדאורייתא ומבטלות זא''ז כאן שלא בשעת המקדש היה ר' יוחנן אוכל משום שמרור בזמן הזה דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל למצה שהוא דאורייתא אף בזמן הזה:
ואפי' תימר וכו'. כלומר דהדר קאמר דלא צריכין להא דאפ''ת שכאן וכאן בשעת מקדש ל''ק דר' יוחנן לא קאמר אלא שחלוקין על הלל על שהיה כורך שלשתן ביחד ואוכלן מפני ששני דברים הן רבים על א' השלישי ומבטלין אותו אבל בשני דברים בלבד אפי' אם היה בשעת המקדש שהן מן התורה אין אחד מבטל את חבירו:
כשם שאין האיסורין וכו'. ופליג אדר''ל כך אין המצות מבטלות זא''ז וכהלל הזקן:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמִיָּא בָּעֵי עָשָׂה עִיסָּה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין וְחָזַר וְעָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מִמִּין אֶחָד וְעִירְבוֹ. חִיטִּין שֶׁבּוֹ מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ חִיטִּין שֶׁבּוֹ וּשְׂעוֹרִין שֶׁבּוֹ מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ שְׂעוֹרִין שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. לֹא צוּרְכָא דְלֹא עָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מֵחֲמִשָּׁה מִינִין וְעִירְבָן וְחָזַר וְעָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מֵחֲמִשָּׁה וְלֹא עִירְבָן. חִיטֵּים שֶׁכָּן מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ חִיטִּים שֶׁכָּן וּשְׂעוֹרִין שֶׁכָּן מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ שְׂעוֹרִין שֶׁכָּן.
Traduction
R. Josué de Drôma (sud) demanda: lorsqu’on a fait une pâte composée de 5 sortes pétries ensemble (qui évidemment s’annulent réciproquement), puis on fait 5 pâtes composées chacune d’une seule espèce (mais inférieure à la quantité légale de la halla), et qu’ensuite on mêle à chacune de celles-ci une partie de la 1re pâte composite, dira-t-on que chaque parcelle d’espèce sera annulée par son semblable dans ce mélange nouveau, p. ex. la partie de froment jointe à la pâte (seconde) composée de froment seul sera annulée par celle-ci, et de même l’orge? (Et en résultera-t-il l’annulation de la halla)? Certes, répondit R. Hiya b. Ada, puisque R. Yossé a déjà dit: Deux objets étant plus qu’un l’annulent (donc, dans la 1re pâte déjà tout est annulé). En effet, cela va sans dire, et la question porte sur ceci: Si l’on a pétri 5 pâtes composées chacune d’une espèce en quantité légalement suffisante que l’on a mêlées (auquel cas elles ne s’annulent pas, vu l’obligation de halla), qu’ensuite l’on pétrit 5 pâtes semblables mais inférieures en quantité légale que l’on ne mêle pas (et s’annulent alors), puis l’on divise le 1er mélange en 5 parts, est-ce qu’en mêlant chacune de ces parts composites aux pâtes isolées (inférieures en quantité) la part relative de froment p. ex. est annulée par la pâte de froment, et de même pour l’orge, ou non? (telle est la question, à laquelle R. Yossé répond précédemment).
Pnei Moshe non traduit
עשה עיסה אחת מכל חמשת המינין וחזר ועשה חמש עיסיות ממין אחד ועירב את כל העיסיות ביחד:
חיטין שבו מהו וכו'. כלומר אם החמשה עיסיות שהיו ממין אחד היו מחטין מהו שיבטלו חטין שבו שהן בהעיסה הראשונה שהיא מחמשת המינין את החטין שבו בחמש עיסיות שהן ממין חטין וכן אם היו החמש עיסיות ממין שעורין מהו שיבטלו שעורין שבו בעיסה הראשונה את שעורין שבו באותן החמשה עיסיות וכלומר דהבעיא היא אם עכשיו נתבטל זה המין של חמשה עיסיות בתוך הראשונה מפני שיש בה כמה מינין או דילמא אמרינן מצא מין את מינו ולא נתבטל:
א''ר חייא בר אדא. מאי תיבעי לך דכי לא כן א''ר יוסי שני דברים וכו' וא''כ ה''נ כן דמכיון שעירב אותו המין שבחמשה עיסיות עם העיסה הראשונה שיש בה חמשת המינין מבטלין אותו:
לא צורכה דלא עשה וכו'. כלומר לא איצטריך לך למיבעי אלא כך אם עשה חמש עיסיות מחמשת מינין ועירבן יחד וחזר ועשה חמש עיסיות מחמשה מינין ולא עירבן יחד עד לבסוף שעירב הראשונות עם האחרונות דהשתא איכא למיבעי אם מבטלין החטין שבכאן את החטין שבכאן והשעורים שבכאן את השעורים שבכאן דמי נימא הואיל והעיסות השניות לא עירבן יתד בתחילה אע''פ שעכשיו נתערבו עם הראשונות הרי הן כאלי כל מין ומין בפ''ע ומצטרפות מין שבזו עם מינו שבזו או דילמא מכיון שמ''מ עכשיו נתערבו הראשונות עם השניות והחטין וכן השעורין נתבטלו בהראשונות שהרי יש שאר מינים שרבו עליהן מבטלין הן עכשיו גם לאותו המין שבעיסות השניות ואין מצטרפין זה עם זה ולא איפשיטא:
וַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִלִּפְנֵי הָעוֹמֶר. מַאן דְּאָמַר מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מַאן דְּאָמַר מִלִּפְנֵי הָעוֹמֶר מְסַייֵעַ לְחִזְקִיָּה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַקָּרְבָּן מַתִּיר שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַקָּרְבָּן מַתִּיר. מוֹדֵי חִזְקִיָּה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּין בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר.
Traduction
⁠—Il est interdit d’en manger les nouveaux produits, dit la Mishna, avant Pâques. Selon les uns, on entend par là une date fixe (15 Nissan); selon les autres, l’apport de la 1re gerbe importe avant tout. Le premier avis est conforme à R. Yohanan; le second concorde avec R. Hiskia, puisque R. Yona dit au nom de Hiskia: au moment du sacrifice pascal, celui-ci entraîne l’autorisation, et depuis qu’il n’y en a plus, la date équivaut à l’autorisation. C’est ce que rapporte aussi R. Yossé. Selon R. Yohanan, en tous temps, soit qu’il y ait encore des sacrifices ou non, c’est la date qui fixe.
Pnei Moshe non traduit
ואסורין בחדש וכו'. אית תניי תני מלפני הפסח כמו הנסחא הכתובים לפנינו במתני' והיינו מלפני מחרת הפסח שהוא ששה עשר יום הבאת העומר ולהאי תנא היום הוא מתיר דכשהאיר המזרח מותר בחדש ולאידך תניי דתני במתני' אסורין בחדש מלפני העומר הבאת העומר הוא מתיר ולא מקודם וכדמפרש לקמן:
מאן דאמר מלפני הפסח מסייע לר' יוחנן. דלקמן דקאמר אפי' בשעת הקרבן היום הוא המתיר ומתני' בשעת המקדש איירי ולאידך תנא דתני מלפני העומר מסייע לחזקיה דאמר בשעת המקדש שהביאו קרבן העומר הקרבן הוא המתיר ולא מקודם:
דאמר ר' יונה וכו'. כלומר לר' יונה שמיע ליה דהכי אמר חזקיה בהדיא דבשעת הקרבן הקרבן מתיר ושלא בשעת הקרבן כגון בזמן הזה היום הוא המתיר ור' יוסי קאמר דלא אמר חזקיה בהדיא לתרווייהו אלא דאיהו קאמר בשעת הקרבן הקרבן מתיר ותו לא ואנן ממילא שמעינן דמודי חזקיה דשלא בשעת הקרבן היום מתיר ואין בין ר' יונה לר' יוסי אלא שינוי הלשון בעלמא:
אָמַר רִבִּי הִילָא טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מְלַמֵּד שֶׁהַיּוֹם מַתִּיר. יָכוֹל אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַקָּרְבָּן תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם. יָכוֹל הֲבָאָה מַמָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָא כֵיצַד טוֹל מִבֵּינְתָייִם זְמַן הֲבָאָה.
Traduction
Voici, dit R. Ila, quel est le motif de R. Yohanan (14)Ibid, 68a.: l’expression biblique jusqu’à ce jour même (Lv 23, 14) implique que cela dépend de la journée. Est-ce à dire (en dehors de la permission) qu’il en était de même pendant l’offre des sacrifices? C’est pourquoi il est dit (ibid.): Jusqu’à ce que vous ayez apporté l’offrande de votre Dieu. Est-ce à dire qu’il faut attendre l’achèvement de l’offrande? Non, puisqu’il est dit: ''Jusqu’à ce jour même''. A quoi donc s’arrêter? Au juste milieu, au moment de l’offrande;
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר' יוחנן וכו'. כלומר דר' הילא מפרש דלא תימא דס''ל לר' יוחנן דהיום מתיר מיד כשהאיר המזרח אף בשעת הקרבן דהא ליתא אלא דהכי הוא דיליף ר' יוחנן דכתיב גבי איסור חדש עד עצם היום הזה למדנו שיום ששה עשר הוא המתיר יכול אפי' בשעת הקרבן היום מתיר ת''ל עד הביאכם וגו' יכול עד הבאת הקרבן ממש ת''ל עד עצם היום הזה הא כיצד אתה מקיים לשני הכתובים האלו טול מבנתיים זמן הבאה כלומר דלא בעינן דווקא עד שיקרב הקרבן ממש אלא מיד כשהגיע זמן הבאה מותר וקאמר דאף בשעת הקרבן היום מתיר היינו זמן הבאת הקרבן של היום הוא מתיר אבל לא כשהאיר המזרח:
'Halah
Daf 3b
מוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִיסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין לָן. 3b דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִיכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמִיָּא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. הָא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה הִיא לֹא שַׁנְייָא הִיא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הִיא אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא חֲמִשָּׁה עָשָׂר הִיא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא פָּסוּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי זְעִירָא עַל יְדֵי דְּרַב בַּר בֵּי דַּעְתּוֹן דִּבְנוֹי דְּרִבִּי חִייָה רֹבָה הוּא סָבַר דִּכְוָותְהוֹן אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה רַב בַּר דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
or, R. Yohanan reconnaît bien que c’est interdit jusqu’après l’offrande faite. Quel est le degré de cette défense? Selon R. Jérémie, il est défendu légalement d’en manger; selon R. Yona et R.Yossé, ce n’est qu’une défense rabbinique. R. Yossé ajoute: on voit par les paroles des rabbins suivants (R. Josué, R. Eliézer et R. Yona) que c’est seulement une défense rabbinique, puisqu’il est dit ailleurs (15)Mishna, (Menahot 9, 6): ''On ne doit pas apporter avant l’omer des offrandes de farine, ni des prémices, ni les libations accompagnant le présent des femmes adultères; en cas d’apport accompli, il n’est pas valable. R. Josué de Drôma, R. Yona et R. Imi disent au nom de R. Yohanan: ce n’est vrai qu’il y a inaptitude même en cas de fait accompli que pour les journées des 13, 14 et 15 Nissan; mais si l’offre avait eu lieu par erreur le 16, elle serait valable''. Or, si c’était une interdiction édictée par la Loi, il n’y aurait pas de différence entre le 16 Nissan ou la veille, et l’offre faite même en ce jour devrait être sans valeur; c’est que l’interdit est seulement rabbinique. En voici encore une preuve: R. Zeira a dit à propos des paroles de Rav qu’en raison de sa parenté avec les fils de R. Hiya le grand (savoir avec R. Hiskia) il adopte son avis, comme le disait Rav, que c’était interdit pendant l’existence du Temple jusqu’à l’omer: si donc on disait que cet interdit l’est par texte légal, Rav adopterait aussi l’avis de R. Yohanan (il s’agit donc d’un interdit rabbinique).
Pnei Moshe non traduit
מודה ר' יוחנן באיסור שהוא אסור. אע''ג דקאמר דזמן הבאה מתיר היינו שלא יהא עובר בלאו אבל מודה הוא שאסור לאכול חדש בשעת המקדש עד אחר הקרבת העומר ופליגי בהא דמהו איסורו לר' יוחנן ור' ירמיה קאמר איסורו מן התורה דלא גלי קרא אלא שלא יהא עובר בלאו מזמן הבאה ואילך ור' יונה ור' יוסי דאמרו תרווייהו דאין איסרו עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהן בעלמא:
מיליהון דרבנן. דלקמן מסייע לן דאין איסורו אלא מדבריהם לר' יוחנן:
דתנינן תמן. במנחות פרק רבי ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ולא מנחת נסכים של קרבן בהמה מתבואה חדשה קודם לעומר ואם הביא פסול ואמרי עלה ר' יהושע ור' יונה ור' אימי בשם ר' יוחנן דלא שנו אם הביא פסול אלא דוקא קודם ששה עשר כגון בי''ג ובי''ד ובט''ו וכלומר אפילו קרוב לששה עשר ומכ''ש מקודם אבל בששה עשר עצמו אם עבר והביא קודם להקרבת העומר כשר ואי אמרת איסורו של חדש ד''ת הוא קודם להקרבת העומר ממש א''כ לא שנייא הוא י''ג הוא י''ד הוא ט''ו הוא י''ו עצמו דכל זמן שלא הוקרב העומר לא הותר החדש אפילו להדיוט ובדין הוא שאם עבר והביא פסול אלא ודאי דאין איסור חדש להדיוט עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהם לר' יוחנן והלכך משהגיע זמן הקרבה ביום י''ו אם עבר והביא כשר הואיל והותר החדש מכללו אצל הדיוט מן התורה:
ועוד. ראיה מן הדא דאמר ר' זעירא על ידי דרב כרבי יוחנן כצ''ל. הלכך נמי דעתיה דרב דבני דרבי חייא רבה דהוא סבר כוותהון ואי אמרת איסורו ד''ת לר' יוחנן רב בר דעתיה דר' יוחנן בתמיה כלו' דאי הכל מד''ת למה ליה לתלות לדעתיה דרב דכר' יוחנן ס''ל הלא חזקיה הוא בנו דר' חייא רבה ואי הוי הא בהדיא קאמר דבשעת הקרבן הקרבן הוא מתיר ולא מקודם ואין בין חזקיה לרבי יוחנן אלא הלאו ומאי האי דקאמר דבנו דרבי חייא רבה סבר דכוותהון הרי חזקיה מחמיר טפי אלא ודאי דר' יוחנן ס''ל דאין איסורו מן התורה קודם הקרבה ממש והשתא ה''ק דרב לא שנה להאי דחזקיה דפליג על רבי יוחנן ומחמיר בה טפי כדתני לעיל אלא ע''י דרב גופיה ס''ל כרבי יוחנן דמיקל בה וס''ל דמן התורה מותר מיד כשהגיע זמן הקרבה שנה להאי דחזקיה דהוא סבר נמי דכוותהון דבשעת הקרבן זמן הבאה הוא דמתיר ולא בעי עד אחר הקרבה ממש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source